מסיימי תואר דוקטור בפיזיקה מוצאים משרות מעניינות ביותר בתחומים מגוונים. רבים מגיעים למשרות ניהול בכירות בתעשיית הטכנולוגיה העילית, פותחים חברות משל עצמם, מאיישים הרבה משרות בתעשיות הביטחוניות.
לפני מספר שנים התפרסמה בדיחה בעיתון הסטודנטים בטכניון על מנהל חברת טכנולוגיה עילית המגיע לרכוש בוגר של הנדסת חשמל בטכניון. מחיר הבוגר 99 שקלים. המנהל שואל את המוכר האם יש לו עודף של שקל לשטר של מאה שקלים. "לא", עונה המוכר, "אבל תיקח בוגר של פיזיקה במקום" (כמו שבפיצוציות מציעים מסטיק בזוקה כעודף במקום כסף).
אהבתי את הבדיחה. צחקתי. את אותה בדיחה ניתן לספר על מנהל המגיע למסיימי תיכון ומחפש עובדים מסוגים שונים. בוגרי בתי ספר מקצועיים (שלצערנו לא קיימים יותר) יהיו מבוקשים מאוד (חשמלאות רכב, חרטות, ועוד), בעוד שתלמיד שסיים תיכון עם ציונים מעולים בבגרות פיזיקה ומתמטיקה 5 יחידות, לכל היותר יתאים לענות על שאלות ב"מונית הכסף" (אני לא צופה בתוכנית הזאת, במקרה הטלביזיה הייתה פתוחה כמה פעמים). אלא שברור היום לכל ההורים - ולהורים נודע כאן תפקיד חשוב – שבתם או בנם ימשיכו לתואר ראשון מכובד באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ. הכוונה בהענקת תעודת בגרות עם 5 יחידות פיזיקה, בנוסף לעניין וידע בסיסי בעקרונות הפיזיקה, היא לאפשר בחירה לתואר הראשון בתחומים רבים ומגוונים.
כשם שמסיימי תיכון בעלי תעודת בגרות עם 5 יחידות בפיזיקה לא הוסמכו לשום מקצוע מעשי, כך אנו, בפקולטה לפיזיקה, לא מתיימרים להעניק מקצוע מסוים למסיימי התואר הראשון במסלול התלת-שנתי. אני מגלה יותר ויותר שמרבית המתלבטים האם ללמוד פיזיקה והוריהם לא מודעים לעובדה פשוטה זאת. המטרה העיקרית של התואר הראשון במסלול התלת שנתי היא להכשיר את הסטודנט לתואר שני ולדוקטורט.
מסיימי תואר דוקטור בפיזיקה מוצאים משרות מעניינות ביותר בתחומים מגוונים. רבים מגיעים למשרות ניהול בכירות בתעשיית הטכנולוגיה העילית, פותחים חברות משל עצמם, מאיישים הרבה משרות בתעשיות הביטחוניות. מה שיפתיע אולי יותר את קוראי העיתון "פקטור" הוא העובדה שדוקטורים לפיזיקה נמצאים בפקולטות שונות בטכניון: מדעי המחשב, הנדסת חומרים, הנדסת חשמל, ביו-רפואה, הנדסת מכונות, וכמובן הפקולטה לפיזיקה.
ניתן לומר שהמסלול בפקולטה לפיזיקה נפרש על תשע שנים בערך, במטרה לסיים עם תואר דוקטור. התואר הראשון מהווה את ההכשרה הבסיסית, "הטירונות", שמטרתה להביא את הסטודנט ליכולת מחקר בסיסית. חלק זה מסתיים בהענקת תעודה, המאפשרת גם מעבר לאוניברסיטה אחרת בתואר שני ודוקטורט.
בהתחשב במסלול המועדף על הפקולטה לפיזיקה בהכשרת סטודנטים, אנחנו מייחסים פחות חשיבות לסכם הקבלה. אנחנו משתמשים בתואר הראשון כמדד כניסה לתארים מתקדמים.
עם הקבלה לתואר שני הסטודנט משנה מעמד, והוא מצטרף לסגל הפקולטה ומקבל תמיכה כספית ומשכורת. מסלול ארוך זה כולל מספר נקודות יציאה. ניתן לסיים תואר ראשון במסלול התלת-שנתי. בוגר מסלול זה יכול למצוא עבודה כמו אלפי סטודנטים המסיימים תואר במדעי החברה והרוח באוניברסיטאות אחרות (ויש הרבה מאוד אפשרויות, להן פחות מודעים בוגרי הטכניון).
אפשרות עדיפה בעיני היא שהמתאימים ימשיכו וירכשו תעודת הוראה במטרה ללמד פיזיקה בתיכון. הוראת הפיזיקה בתיכון היא משימה בעלת חשיבות אדירה, ולא בכל בתי הספר היא מתבצעת כראוי.
ניתן להמשיך במסלול הארבע-שנתי הנותן הכשרה באופטיקה. במסלול הארבע-שנתי בלבד התוכנית נקבעה עם מבט לתעשייה, במטרה להקל על מציאת עבודה. במסלול התלת שנתי ובתארים הגבוהים אין כל התחשבות בצרכי התעשיות השונות.
נקודה יציאה נוספת היא בתואר השני. באופן כללי הטכניון רואה היום בתואר השני נקודת יציאה, ויש העדפה שסטודנטים ימשיכו ישירות לדוקטורט ויפסחו על התואר השני.
הרבה פקולטות בטכניון מתקשות לגייס סטודנטים לתואר שני ודוקטורט עקב המשכורות הקורצות לבוגרים בשוק החיצוני, הגבוהות מאלה המוצעות לסטודנטים במסלול מוסמכים בטכניון. על הסטודנטים המתאימים לתואר שני לקחת בחשבון את גורם העניין והעתיד הרחוק: בהרבה מקומות עבודה תואר שני ודוקטורט מאפשרים קידום קל יותר.
עם זאת, לדעתי הנקודה העיקרית בבחירה במסלול לתארים מתקדמים היא העניין וצורת החיים כדוקטורנט צעיר. תקופה של חמש-שש שנים בה הסטודנט מקבל משכורת על מנת לחקור תחומים לא נודעים ולהגיע לתגליות חדשות היא חוויה מיוחדת, עם משמעות לכל החיים.
אני ממליץ לכל סטודנט מתלבט לדבר עם סטודנטים לדוקטורט על מנת לשמוע יותר. לא ניתן לחזור על חוויה זו בלימודי ערב לתואר שני בגיל מאוחר. ניתן במובנים מסוימים להשוות זאת לטיול תרמילאים להודו או דרום אמריקה לפני הלימודים: הטיול לא משתלם כלכלית, ומבחינה זאת עדיף מיד ללמוד ולמצוא עבודה, אך הוא מהווה חוויה של ביקור במקומות זרים ולא מוכרים שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לחזור עליה בעתיד.
בעוד שבכל נקודה בהודו או באמריקה כבר דרכו (או נפלו, או הלכו לאיבוד) מאות ויותר תרמילאים ישראלים, בזוג הכוכבים הכבד ביותר בגלקסיה, המכונה אטה-קרינה והנמצא במרחק של שבעת אלפים שנות אור, ובמסה העוברת בין שני הכוכבים, דרכו רק שני ישראלים, הדוקטורנט עמית קאשי והחתום מטה.
נועם סוקר
הערת המערכת: פרופ’ נועם סוקר הינו כיום (2010) דיקן הפקולטה לפיזיקה בטכניון.
לפרטים נוספים אודות המסלול לפיסיקה בטכניון ניתן למצוא כאן
מאמרים נוספים בתחום מדעים מדויקים